החוויה האנושית
בני אדם מקוללים במודעות מודעת לתמותה שלהם.
בני אדם, בניגוד למינים אחרים, מקוללים במודעות מודעת לתמותה שלהם. אני מאמין שהטרגדיה של המצב האנושי היא שהמודעות והמודעות העצמית האמיתית של אנשים בנוגע לנושא קיומי זה תורמות לאירוניה אולטימטיבית: בני אדם הם גם מבריקים וגם חריגים, רגישים ופראיים, אכפתיים להפליא ואדישים עד כאב, יצירתיים להפליא והרסניים להפליא. לעצמי ולאחרים. ליכולת לדמיין ולהמשיג יש השלכות שליליות כמו גם חיוביות מכיוון שהם מניחים מצבי חרדה שמגיעים לשיאם בצורה הגנתית של הכחשה.
הטרגדיה היא שאותן הגנות שמאפשרות לנו לשרוד את הכאב הרגשי של הילדות והייאוש הקיומי אינן רק בלתי מסתגלות ומגבילות את הפוטנציאל האישי שלנו לחיות חיים מלאים, אלא הן מובילות בהכרח להתנהגויות שליליות כלפי אחרים ובכך מנציחות את מעגל ההרס. . באופן פרדוקסלי, אידיאולוגיות ואמונות דתיות המהוות מקור לנחמה רוחנית, הקלה מתחושת הבדידות והמצוקה הבין-אישית גם מקטבות אנשים אחד מול השני. מאוימים על ידי אנשים עם מנהגים ומערכות אמונות שונות, אנו מרגישים בטעות שעלינו לגבור עליהם או להרוס אותם.
עם כל ההתקדמות של המדע והטכנולוגיה, אם מסתכלים כראוי על המצב העולמי כיום, חייבים לראות בזה טירוף מוחלט. מיליונים רעבים, רצח עם מגיע לממדים אפיים, סכסוכים אתניים ודעות קדומות נמצאים בכל מקום, יש הרג המוני בשם הדת ולוחמה נשארת פתרון בר-קיימא להבדלים בינינו. עם כלי נשק טובים ויעילים יותר ופחות היגיון, וטכנולוגיה חורגת מהרציונליות, הקיום האנושי על הפלנטה עשוי בהחלט להיכבות.
רגש וחמלה הם חלק משמעותי מהמורשת האנושית שלנו, אך כאשר אנו מתמודדים עם כאב ראשוני מכריע, אנו מפתחים הגנות כדי למזער את הסבל שלנו. מנותקים מהרגשות שלנו, אנחנו נטולי רגישות לעצמנו ויש לנו סיכוי גבוה יותר להפוך להרס עצמי או להפעיל תוקפנות כלפי אחרים. כדי לשנות את המורשת השלילית הזו נדרש עומק של ידע וחמלה פסיכולוגית, כמו גם את האמונה והחוזק להמשיך במאמץ הזה כנגד כל הסיכויים.
עם תובנה עמוקה ותחושה שכולנו חולקים את אותו גורל, והכרה שהמוות הוא הרמה הגדולה, יש תקווה לתפיסת עולם אחת המאופיינת בכבוד, אהבה ודאגה לכל חברינו. אמונתנו היא שעל ידי לימוד כיצד אנשים נפגעים ומאוחר יותר מוגנים, ביטול בהדרגה שיטות הורות שגויות ופיתוח הבנה טובה יותר של הטבע האנושי והחולשות, נוכל להשפיע באופן משמעותי על גורל האנושות בכיוון חיובי.
בהקשר זה, הבנת הסוגיות הכרוכות בהתפלספות על גישה אתית לחיים מחייבת ידע מעמיק בפסיכולוגיה האנושית ובמיוחד את החשיבות של הבנת גיבוש ההגנה. הגנות שנוצרו בילדות כהכרח להישרדות פסיכולוגית מונעות גם הן בדרגות שונות היווצרות וחיים של קיום מוסרי באמת. נזק אישי הנגרם כתוצאה מביקורתיות מופרזת, דחייה או עוינות מוחלטת מצד ההורים גורמים לילדים להיות מבוגרים שפוגעים באחרים. אין דרך להתגונן בתמימות אלא אם אדם חי בבידוד מוחלט. בין אם אנו מודעים ובין אם לא, הדרכים שבהן אנו חוסר אמון ומעוותים אנשים אחרים גורמות נזק משמעותי. זה פוגע בקרובים אלינו, במיוחד בילדים שלנו, ואז מתרחב החוצה.
לסיכום, החברה מייצגת מאגר של הגנות פסיכולוגיות אינדיבידואליות, וההגנות הללו והנזק שלהן לאחר מכן לאנשים אחרים מונצחים בעולם כולו. היא מתבטאת בכישלון להשיג אמפתיה וחמלה לזולת, בדעות קדומות מוחלטות, טיהור אתני ולוחמה דתית. החינוך המתאים לגבי ההגנות הפסיכולוגיות שלנו, כיצד הן נוצרות וכיצד הן פועלות חיוני להשגת תובנה בנושא האתיקה. אין זה סביר שאדם, שחי בהרמוניה בתוכו, אינו מתגונן ומכבד אנשים אחרים; ירים יד כדי לגרום נזק לאחרים. אנשים בעלי אוריינטציה פתוחה ומרגישה יכולים לעצב עולם שליו הממחיש דאגה ושוויון לכולם.