האם אי פעם עבדת קשה כדי להשלים משימה, ונראה היה שהמאמצים שלך נעלמו מעיניהם? האם אי פעם היית זה שהיה אשם בכך שלא היית מודע? בתור המקבל, זה יכול להרגיש מתסכל ובלתי אנושי להפליא לא ליהנות מהזכות לקבל הכרה.

לפי אברהם מאסלו (1943), הבריאות הפסיכולוגית שלנו מבוססת על מילוי צרכים אנושיים מסוימים. הוא האמין שלאחר ניהול משא ומתן על הצרכים הפיזיולוגיים, הבטיחותיים, האהבה/שייכות וההערכה הבסיסיים שלנו, אנחנו בעמדה טובה לצאת למסע המימוש העצמי שלנו. כשחשבתי על מבנה ההכרה, התברר שפעילות מכוונת זו עשויה להיות משנה משחק בכל רמה בודדת בהיררכיית הצרכים של מאסלו. הרשה לי להסביר.

הכרה היא קבלה של האמת או קיומו של משהו. אם נשתמש בפעולה זו בכל שכבה, הנה כיצד היא יכולה להיות עזר בהנעת המחט לעבר הגשמה אישית ופוטנציאל לכולם:

פִיסִיוֹלוֹגִי

אפקט העומד מהצד (1968) מספר לנו את כל מה שאנחנו צריכים לדעת על הסיבה שקל לעבור על פני אנשים שמחזיקים שלטי 'יעבוד בשביל האוכל' בצמתים. אנו מניחים שמישהו אחר ייתן, יפיץ את האחריות שלנו, ומקווים שהאור יהפוך במהירות לירוק. זה מקל על אי הנוחות המביכה שלנו. אבל כמה אנושי זה יהיה להגיד 'בוקר טוב', לתת הנהן, ליצור קשר עין או לחייך גם אם אתה לחוץ בזמן? הכרה במצב זה לא חייבת להיות קשורה לערך כספי.

בְּטִיחוּת

כמו כן, בעוד רבים נאבקים כדי להבטיח הישרדות פיזית וביטחון, אנו יכולים להעלים עין ללא מאמץ. רבים מאשימים את הקורבן במצוקתו מבלי להתחשב בנרטיב אישי ומשתנים שאולי תרמו לגורם. מבנים חברתיים מתמשכים מחזקים את ההמשגה הזו של הפרט, והפוקוס מושם על ההשפעה. קשה לחלק שלא היו במקום הזה של ענווה להזדהות. נקודת ה'יתרון' שלהם שומרת עליהם מבודדים מהצורך להבין. אבל חשיפה באמצעות דיאלוג, חיפוש מידע חדש והתבוננות היא סוג של הכרה שמשנה נקודות מבט ותפיסות עולם לטובת הכלל.

אהבה ושייכות

אחרי שדאגנו לצרכים הפיזיולוגיים והפיזיים הבסיסיים שלנו, אנחנו מוכנים לחלוק את עצמנו עם אחרים. המדיה החברתית היא אולי המורה המשפיע ביותר במראה לנו עד כמה חשובים אהבה ושייכות. אנשים ישאפו להשיג מטרות אלו בכל מחיר. אם אנחנו בריאים בתפקוד שלנו, לכולנו יש את הרצון להיות מחוברים וחלק ממשהו. סימוני לייקים, עוקבים, DMs, מדדים וניתוח הם כולם אמות מידה שלפיהן אנו מודדים את ההכרה. בחיים האמיתיים, זה מתבטא בהרכב המעגלים החברתיים שלנו, באירועים שאנו משתתפים בהם ובשותפים שאנו בוחרים. לא קשה להבחין באנשים שאנחנו אוהבים ואכפת להם מהם. ההכרה בהם מטפחת אינטימיות ובונה אמון. אבל מתי בפעם האחרונה פנית למישהו שאולי נמצא בשוליים? פעילות זו דורשת כוונה, אבל יכולה להיות ההבדל בין מישהו שמחליט שהוא חשוב או לא.

הַעֲרָכָה

כאשר אנו מכירים באחרים ובמאמציהם, אנו אומרים שאנו מעריכים אותם. זהו חיזוק טבעי של הערכה עצמית. אבל כשאנחנו מתעלמים מהמאמצים שלהם, אנחנו מתקשרים שערכם אינו יוצא דופן מספיק כדי לציין. בני זוג במערכות יחסים אינטימיות נאבקים לעתים קרובות עם אי תחושת כבוד. עם הזמן, יש תקלה בתקשורת ואחד או שניהם עלולים להיסגר. מאחורי חומת ההגנה מסתתר בדרך כלל מאהב פגיע שמרגיש חבול. משחה פשוטה של ​​'נראה ונשמע' היא לרוב כל מה שצריך כדי להתחיל בתהליך הריפוי. מעסיקים רבים מתקשים להבין כיצד לגרום לעובדים שלהם לעבוד קשה יותר, לייצר יותר ולהתחזק בשורה התחתונה. אבל הפתרון למטרות שלהם הוא בדרך כלל להביט להם בפנים. מחקרים הוכיחו בעקביות שעובדים עובדים קשה ויעילה יותר כאשר הם מזוהים כמוכשרים ומוערכים על כך שהם עושים את מה שהם כבר אוהבים לעשות. זוהי הכרה בפעולה.

מימוש עצמי

אנשים המממשים את עצמם רואים ומקבלים אחרים בדיוק כפי שהם, מבלי לצפות שהם יהיו שונים. הם מונעים על ידי הרצון המרכזי שלהם שיתייחסו אליהם באותו אופן. הם רגישים לאחרים ורואים את המציאות כפי שהיא. במקום לנסות לגבות שיפוט או להתנצל על התכונות שמבדילות אותם, הם מסוגלים להכיר בכך שכולנו פגומים ולהתחשב בהבדלים האישיים שלנו.

דמיינו מציאות משותפת שבה נוכל להיות מודעים יותר לאמת ולקיומו של מישהו או משהו. קשה יותר להתעלם ממה שאנו נחושים לראות. הכרה אומרת, 'אני רואה אותך. אני שומע אותך. זה כל - כך.' הכרה אינה מבקשת להציע טיעון נגד או להגן על עמדה. הכרה היא תקופה...לא אליפסיס. וככל שאנו רואים דברים יותר, כך קל יותר להביע או להפגין הבנה והערכה כלפיו. האם אתה מוכן להפעיל את הכלי הזה? בואו נהיה יותר תכליתיים בתרגול שלנו לעזור לעצמנו ולאחרים להפוך לכל מה שאנו מסוגלים להפוך.