להיות אף אחד מלבד עצמך בעולם שעושה כמיטב יכולתו, יום ולילה, לגרום לך לכל השאר פירושו להילחם בקרב הקשה ביותר שכל בן אדם יכול להילחם בו; ולעולם אל תפסיק להילחם.

~ ה.ה. קאמינגס

כל פרט עומד בפני מאבק נגד סיכויים רבי עוצמה לשמור על עצמיות ייחודית וזהות אישית. אנשים קיימים בסביבה חברתית מגבילה המשפיעה על תכונות אנושיות חיוניות רבות; ביניהם היכולת לשמור על רגשות אישיים, הדחף לחפש משמעות, והיכולת לחיות בהרמוניה עם אחרים וחמלה כלפי אחרים. התוצאה היא שכולנו מושפעים, בדרגות שונות, בתהליך חשיבה משולב שזיהיתי כ-קול פנימי ביקורתי, כלומר מזלזל, עוין ובמקרה הגרוע ביותר, הרס עצמי. בבלוג זה, אני מתמקד בעיקר בשש השפעות עיקריות שפוגעות בעצמי המתפתח, תורמות למצוקה פסיכולוגית ומפריעות להבדלה ואינדיבידואציה - פרויקט הפיכתו לאדם. אלה כוללים (1) השפעות שליליות לפני הלידה, (2) דינמיקה משפחתית סוררת, (3) ההשפעות המזיקות של הגנות פסיכולוגיות , (4) היווצרות קשר פנטזיה במערכת יחסים רומנטית, (5) השפעות חברתיות מזיקות ו- (6) השפעת המודעות למוות.

(1) השפעות טרום לידתיות

נטיות שנקבעו גנטית, הבדלי טמפרמנט ונטיות פיזיולוגיות אחרות משתלבות עם מתחים סביבתיים טרום לידתיים ויוצרים את העצמי העוברי. האינטראקציה בין גנים לסביבה קובעת את ההרכב החיוני של התינוק. לדוגמה, מחלה, חרדה, דיכאון או שימוש בסמים במהלך ההריון של האם עלולים לגרום למצוקה ליילוד ולסכן את התפתחותו העתידית.

(2) דינמיקה משפחתית שלילית

ברור שאף הורה לא יכול להיות מכוון בצורה מושלמת; למעשה, מחקרים הצביעו על כך שאינטראקציות מכווננות מתרחשות רק באחד מכל שלושה חילופי הורים/תינוקות (Siegel & Hartzell, 2003). אינטראקציות עם הורים שבעצמם סבלו מטראומה אישית בלתי פתורה ואובדן בגידולם נוטות להזיק לצמיחה הבריאה שלהם ולהתפתחות העצמי המתהווה של הילד (Cassidy & Mohr, 2001). ליקויים הוריים מובילים לטיפול חסר רגישות ולכישלונות חוזרים ונשנים בתיקון חילופי דברים כואבים בין הורה לילד. לדוגמה, התעללות פיזית ומינית בילדים שכיחה הרבה יותר והשפעתם פוגעת בתחושת העצמי שלהם הרבה יותר ממה שרוב האנשים מכירים (Edwards et. al., 2003). ילדים שעברו טראומה, דחיה או פגיעה בהערכה העצמית שלהם חשים חרדה, חוסר ביטחון, תחושת בידוד ופחד נטישה. הם מופנים ממה שהיה נתיב ההתפתחות הטבעי שלהם והם ממשיכים לנהל חיים מוגנים בעיקר.

הגדרתי התעללות רגשית בילדים כפגיעה בהתפתחות הפסיכולוגית של הילד ובזהותו האישית המתהווה, הנגרמת בעיקר בשל חוסר בשלות של ההורים או המטפלים העיקריים, אורח חיים מוגן ותוקפנות מודעת או לא מודעת כלפי הילד. דוגמאות ספציפיות להתעללות רגשית כוללות: דחייה הורית, התעללות מילולית, איומי נטישה, חודרנות, חוסר כבוד, חניקה או ענישה של החיים או הספונטניות של הילד, הדרכה ובידוד לא מספקים. הסבל הרגשי של הילד מהתעללויות אלו עשוי לעיתים לעלות על המצוקה הנגרמת ממכות פיזיות. עם זאת, אף ילד לא נכנס לבגרות מבלי לסבול מכמות מסוימת של נזק רגשי בתחומים בסיסיים של התפתחות האישיות המפריעים לתפקוד הפסיכולוגי אך עלולים לא להשאיר צלקות נראות לעין.

כל הצורות של התעללות בילדים מעוררות תחושות ראשוניות כואבות שמתורגמות מאוחר יותר לאדם שמפתח מחשבות או 'קולות' ביקורתיים עצמיים, הרס עצמיים כלפי עצמו. מאוחר יותר, הקולות השליליים הללו הופכים לחלק משמעותי מהזהות של האדם. יש להם השפעות מתישות ארוכות טווח על התפיסה העצמית, היחסים האישיים והאושר, ונוטים לחנוק את התפתחות הקריירה והעיסוקים המקצועיים של אנשים.

(3) פרדוקס ההגנות הפסיכולוגיות

כשהם מתמודדים עם תסכול וכאב רגשי הנובעים מחוסר הרגישות וההתעללות שתוארו לעיל, ילדים מנסים לעשות את ההסתגלות הטובה ביותר האפשרית על מנת לשמר צורה כלשהי של רציונליות, שפיות ושיווי משקל פסיכולוגי. מנגנוני ההגנה העצמית או ההגנות שהילד מפתח בשלב מוקדם בחייו מתאימים, למעשה, למצבים ממשיים המאיימים על העצמי המתהווה.

אף על פי כן, אותן הגנות שמגינות על ילד מפני כאב רגשי ומסייעות בשמירה על אינטגרציה, גורמות מאוחר יותר לעיוות של המציאות, מה שמוביל לתגובות לא הולמות, בעיות ביחסים אישיים ותחושות של ניכור, כעס ואומללות. ככאלה, הם משפיעים לרעה על היבטים שונים של הסתגלותו של אדם ומטילים מגבלות על שאיפותיו ורדיפה אחר החופש שלו. במקרים חמורים יותר, עמדות הגנה עצמיות יכולות לעורר סימפטומים של פחד, ציניות, דיכאון, עוינות ופוטנציאל לאלימות והתאבדות. לבסוף, הסתמכות רבה על הגנות מסוימות היא גורם סיבתי להפרעות פסיכיאטריות ספציפיות, פוביות, התמכרות, פרנויה ופסיכוזה.

(4) היווצרות של קשר פנטזיה במערכת יחסים רומנטית

באופן כללי, ניתן להמשיג מערכות יחסים במונחים של ההשפעות הדיפרנציאליות שיש להן על תחושת העצמי של האדם. במערכות יחסים בונות, ההערכה העצמית והזהות האישית של כל אדם מאושרת ומטופחת, בניגוד למערכות יחסים הרסניות שבהן נפגעת תחושתו לעצמו ולאינדיבידואליות שלו.

יחסים אינטימיים או רומנטיים מהווים איום פוטנציאלי על האינדיבידואליות והעצמאות של כל אחד מבני הזוג. בניסיון למצוא ולשמור על בטיחות וביטחון במערכת יחסים, בני זוג מופנים לעתים קרובות מלהלך אחר גורלם. כתוצאה מכך, הם עלולים לדכא רבים מתחומי העניין, המטרות והחלומות האישיים שלהם ואפילו לפעמים להתפשר על האידיאלים והערכים הבסיסיים שלהם. בנוסף, הם נוטים לפתח דפוסי שיתוף פעולה המשפיעים לרעה על אישיותו של כל אחד מבני הזוג. לדוגמה, זוגות העוסקים בסגנון דינמי של הורה/ילד או בחור טוב/איש רע, מאבדים תחושת זהות אישית. יתר על כן, עם הזמן דפוסים אלה נוטים להיות מקוטבים יותר ויותר בתפקודם.

על מנת להחזיק בזוגיות, לשמור על הסטטוס קוו ו'לשמור על השקט', רוב הזוגות נוטים להתרחק מלהיות כנים ופתוחים לחלוטין בתקשורת שלהם, להתחיל לתמרן את בני הזוג ולהתחיל לאבד את עצמם בקשר . בהדרגה הם מחליפים חום וגילויים אמיתיים של אהבה וקשרים בקשר פנטזיה. הם שומרים על אמונה שהם אהובים ומתנהגים באהבה ובו בזמן מתנהגים בדרכים שאינן מתאימות לשום הגדרה סבירה של המילה.

(5) השפעות חברתיות מזיקות (לחץ חברתי שלילי)

ישנם מספר כוחות סלידה הפועלים בחברה הגדולה יותר המפעילים לחץ חברתי שלילי על יחידים במהלך חייהם.

קונפורמיות: תהליך הסוציאליזציה במשפחה נוטה לסווג, לתקנן ולשים חותמת של קונפורמיות על רוב הילדים. יש נטייה להגדיר כל חבר ולהקצות לו/ה זהות. לאחר מכן, ללא קשר לתקפותם, ילדים ממשיכים לכפות על עצמם את אותן התוויות והתכנות. החברה מאוחרת יותר מוסיפה מכלול של אמות מידה והגדרות חברתיות אחרות, אשר, בדרגות שונות, נוטים להגביל את האינדיבידואליות והביטוי האישי.

אני משיג את החברה כאיגוד של הגנות פסיכולוגיות אינדיבידואליות שפועלות לאחר מכן על האוכלוסייה כהשפעה מדכאת. בגלל היבט שלילי זה, אדם צריך להיזהר מהסכנות של כניעה והתאמה ומהשפעתן ההרסנית על הפרט. קיימות סנקציות חברתיות חזקות התומכות באמונה מרומזת שאדם חייב להכפיף את עצמו כדי לשמר את הנורמות הזוגיות, המשפחה או החברה; אחרת אחד נחשב שונה, לא נורמלי או מוזר.

סטריאוטיפים: סטריאוטיפים מגדרי יוצר עוינות בין גברים ונשים ומערער מערכות יחסים אישיות. הגישות הסקסיסטיות וההשקפות הסטריאוטיפיות של תפקידי מגדר המופצות בתקשורת, מוסדות חינוך וצורות אחרות של שיח ציבורי מגבילות באופן רציני את החשיבה של אנשים ומשפיעות לרעה על התנהגותם. . באופן דומה , עמדות סטריאוטיפיות שמגדירות התנהגות תואמת גיל (אייג'יזם) נוטות לחזק נטיות של התכחשות עצמית אצל אנשים מבוגרים.

דעות קדומות: עמדות של משפחות רבות מעודדות לעתים קרובות דעות קדומות כלפי משפחות, קבוצות ותרבויות אחרות שניגשים לחיים בצורה שונה. הבחנות אלו תומכות באמונות ליבה לפיהן אנשים שאינם נראים 'כמו שאנחנו', שאינם מתנהגים 'כמו שאנחנו עושים' הם נחותים, חסרי ערך, לא מוסריים או אפילו מסוכנים. בסיס נוסף לדעות קדומות וגזענות הוא ההגנה על התכחשות למאפיינים השליליים או הבזויים של האדם עצמו על ידי השלכתם על אחרים בניסיון לשמור על הערכה עצמית. זה פועל ברמה חברתית שבה אנשים מקבוצה אתנית אחת נפטרים מהשנאה העצמית שלהם על ידי השלכתה על האנשים של אחר, תופסים אותם כתת-אנושיים, מלוכלכים, טמאים או מרושעים.

(6) השפעת המודעות למוות

כאשר ילדים מגיעים לגיל מסוים, עליהם להתמודד עם החרדה האופפת את המודעות שלהם שהם ימותו. אפילו הילד שמספק לו את המזון הרגשי הנחוץ על ידי הורים אוהבים עדיין מתייסר כשהוא לומד על המוות. חרדת מוות מפחידה אנשים, מחזקת את קשר הפנטזיה והגנות פסיכולוגיות אחרות שיצרו מוקדם יותר בחיים ומעצימה את החלוקה בתוך האישיות בין מערכות העצמי והאנטי-עצמי. יתר על כן, ההשפעה הנותרת שלו ממשיכה להשפיע על הפרט לאורך כל חייו.

הפחד מהמוות לא רק גורם לאנשים לחזק את קשר הפנטזיה, אלא מרחיב את ההגנה המרכזית לחברה בצורה של הזדהות קבוצתית. רגשות פרימיטיביים שאפיינו בתחילה את קשר הפנטזיה עם הוריו מועברים לדמויות ואידיאולוגיות חדשות בניסיון להשיג תחושת אלמוות אישית. לאחר מכן, ההתאמה של אנשים למערכות האמונות של תרבותם והדבקות בסמלים הקולקטיביים שלה קשורה בניסיונם להגן על עצמם מפני פחד המוות.

סיכום

בבלוג הזה תיארתי את ההסתערות העוצמתית של תנאים המהווים איום משמעותי על ההישרדות שלנו כמין מרגיש. אנשים חייבים להילחם קשה כדי לשמור על הייחודיות שלהם, עצמאותם, האינדיבידואליות שלהם, החמלה שלהם כלפי עצמי ואחרים והחופש האישי שלהם. זהו אתגר לשרוד את תהליך החיברות במשפחות ובחברה שלנו ועדיין להישאר יצירתי ועצמאי.

כדי להגשים את ייעודנו האישי ולנצל את חיינו במלואם, עלינו לעשות כל מאמץ להבדיל הן מבפנים מההגנות שלנו והן כלפי חוץ מהשפעות חברתיות מזיקות. במאבקנו להשיג ולשמור על אוטונומיה ותחושת עצמי חזקה, עלינו להתנגד לנטייה לקונפורמיות ולהימנע מלהפוך לחלק פסיבי מתהליך קבוצתי. בידול כרוך בהפיכתו לאדם עצמאי המתפקד בעיקר מתוך תנוחת מבוגרים, חי ביושר ובעל השקפת עולם מכילה. זה כרוך בהיותו אנושי במלוא המידה.

הפניות

Cassidy, J. & Mohr, J. J. (2001). פחד, טראומה ופסיכופתולוגיה בלתי ניתנים לפתרון: תיאוריה, מחקר ושיקולים קליניים הקשורים להתקשרות לא מאורגנת לאורך תוחלת החיים. פסיכולוגיה קלינית: מדע ופרקטיקה, 8 , 275-298. שניים: 10.1093/clipsy.8.3.275

Edwards, V. J., Holden, G. W., Felitti, V. J., & Anda, R. F. (2003). קשר בין צורות מרובות של התעללות בילדות ובריאות נפשית של מבוגרים בקרב משיבים בקהילה: תוצאות ממחקר חוויות ילדות שליליות. American Journal of Psychiatry, 160 (8), 1453-1460. doi:10.1176/appi.ajp.160.8.1453

Siegel, D. J. & Hartzell, M. (2003). הורות מבפנים החוצה: כיצד הבנה עצמית עמוקה יותר יכולה לעזור לך לגדל ילדים משגשגים. ניו יורק: ג'רמי פ. טארצ'ר.