תמונה מ-www.yogawellbeing.co.uk

הדלאי לאמה חייך כשהניד בראשו. אין הבדל בין המזרח למערב, אמר. לכולם יש את אותו 'מוח', כך שלכל אדם יש הזדמנות לזכות בהארה - היכולת לחיות חיים מאושרים. הוא ישב באולם אירועים עמוס, שוחח עם קבוצת חוקרים אמריקאים שחקרו את היסודות המדעיים של חמלה.

מדי אביב, אני משתתף בכנס מדיטציה ופסיכותרפיה בבית הספר לרפואה של הרווארד. לשמחתי, הדובר המרכזי של השנה היה אמור להיות הוד קדושתו, הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, המנהיג הגולה של טיבט, שנחשב ל'בודהא חי'. ראיתי בזה את ההזדמנות של החיים. אחרי הכל, התכוונתי לבלות את היום עם הדלאי לאמה, אדם שהקדיש את חייו להבנת 'השאלות הגדולות' של הקיום.

ב-1959, במהלך הכיבוש הסיני של טיבט, הדלאי לאמה נמלט בקושי ממוות בהתקוממות אלימה שבה נהרגו יותר מ-2,000 בני אדם. לאחר מכן הוא שרד מסע מפרך בן 15 יום ברגל על ​​פני הרי ההימלאיה למקום מבטחים בדרמסלה, הודו, שם הוא משמש עד היום כראש הרוחני של העם הטיבטי.

אין זה נדיר שאלפים מתגודדים לאירועים בהם משתתף הדלאי לאמה, והוועידה הזו לא הייתה יוצאת דופן. למעלה מ-1,200 פסיכולוגים, פסיכיאטרים ואנשי מקצוע אחרים בבריאות הנפש הצטופפו באולם הנשפים של בוסטון פארק פלאזה כדי לשמוע הרצאות בשם 'על חמלה' ו'על חוכמה'. תורים ארוכים התפתלו למעלה ולמטה בלובי ובמסדרונות המלון, כולם הגיעו לשם מוקדם בבוקר להקרנות גלאי מתכות וכדי להגיע בזמן. היה לי מושב מושלם בערך 20 שורות אחורה במעבר עם נוף ברור של הכיסא הלבן והצפוף של הדלאי לאמה במרכז הבמה.

כמו נחיל של דבורים, החדר זמזם מעוצמת הגעתו הקרובה. כשהוא עלה על הבמה, דממה נפלה על הקהל, שפכה לאחור כמו גל. כולם עמדו, ואנשים רבים השתחוו באופן ספונטני. הדלאי לאמה השתחווה לאחור. באותו רגע מושעה, כולנו בהינו למטה בנעליים שלנו.

הדלאי לאמה ישב ברגליים משוכלות בכיסאו, גלימתו הארגמנית עטופה בקפלים על כתפו. החיוך שלו, רחב כמו פניו, העלה לראש את השלווה והחמלה שהוא בא לייצג. במשך שש השעות פלוס שהוא בילה איתנו באותו יום, הדלאי לאמה ענה על שאלות רבות שהציגו לו המדענים והחוקרים המובילים בתחומם. בדרך זו או אחרת, הוא שמר על אותו נושא, אותו הדגיש שוב ושוב: אושר הוא זכות מלידה אנושית לכולם.

כאילו כדי להמחיש את הלך הרוח הנחוץ להישג כזה, הדלאי לאמה בילה חלק ניכר מהזמן בהדגשת מה שנכון עם העולם, במקום מה לא בסדר. הוא ציין שרגשות וחוויות חיוביות חולפות מבלי שאנחנו אפילו מודעים להן. הקשבתי היטב כשהוא דיבר. רשמתי הערות. שקלתי בפירוט את עיקרי הדברים שלו. מאז אותו יום, שקעתי, כמו תה, במהות המסר שלו. התחושה שלי היא שאם הוא היה כותב טור 'דלאי לאמה יקר', זה מה שהוא יכול לומר:

מדיטציה על ארעיות - החיים קצרים. לכן, המוח מנסה להפוך דברים למוצקים ומתמשכים, לוקח את מה שהוא נוזלי מטבעו ומכריח אותו לקביעות מזויפת. אושר, לעומת זאת, מושג בקלות רבה יותר כאשר אנו הולכים עם הזרם.

רוב הזמן אנחנו אבודים במחשבות שלנו, לא מודעים לכמה זמן זה מבזבז. בני אדם כמעט תמיד שוכנים בעבר או דואגים לעתיד. לעתים רחוקות אנו חושבים שרגעי חיינו מוגבלים, ולכן כל רגע חשוב. המציאות הזו עלולה להיות מכריעה אם נחשוב עליה כל היום. עם זאת, היסוד של המחשבה הבודהיסטית הוא שברגע שאנו מודעים לערך היקר של כל רגע, אנו מעריכים אותו יותר ומתייחסים אליו בזהירות רבה יותר.

זיהוי מכשולים לאושר - המכשול העיקרי לאושר הוא שאנחנו לא מצליחים ללמוד את טבע הנפש. הדלאי לאמה תיאר את החוכמה, בפשטות, כהבנה של אופן פעולת המוח. על ידי היכרות רבה יותר עם המוח שלנו, נוכל להסיר את המכשולים לאושר ולחיות חיים מאושרים.

אולם אי אפשר לדעת את המוח מבלי להתבונן בו. תרגול זה ידוע בתור מדיטציית מיינדפולנס. באמצעות תרגול מיינדפולנס - או היכולת להישאר ברגע ללא שיפוטיות - המוח מפתח את כוח הקשב ואת כוח המיקוד. על ידי שחרור האחיזה המנטלית של האדם באידיאל בנוי והפיכתו לסקרן ולא לשלוט, לאדם למעשה יש הזדמנות 'להתעורר', או להיות מואר, במהלך החיים הזה. בדיוק כפי שהמשטר הגופני של ספורטאי מאפשר ביצועים שיא, פיתוח חדות מנטלית ואינטליגנציה באמצעות תרגול ממוקד של תיווך מיינדפולנס עוזר למוח להפוך לזריז ויציב יותר.

הדלאי לאמה אמר שעם גישה נפשית בריאה, מרכיבי הגוף והנפש יכולים למצוא איזון. 'כאשר הגישה הנפשית הבסיסית בריאה, הנפש מופרעת פחות בקלות' על ידי נסיבות חיצוניות, אמר. אבל אם מצב הנפש חלש, 'הנפש תופרע בקלות'. לפי הדלאי לאמה, השאלה האמיתית היא איך לבנות מצב נפשי בריא.

חוש את האפשרות של שמחה - ברגע שיש התפתחות נפשית גדולה יותר, קל יותר לראות באיזו מהירות מחשבות באות והולכות. יש מוטיבציה להישאר כאן-ועכשיו, ולא לפני-ואחרי. מתברר עם הזמן שהמקום היחיד לחוות שלווה או אושר הוא ברגע הנוכחי, ולכן אנחנו משתוקקים להישאר שם - כדי להפוך גם את זה לקבוע. אבל אנחנו מגלים שזה לא אפשרי. הדלאי לאמה מציע שנהיה חכמים, במקום זאת, בידיעה שהשמחה נחווית אך ורק ברגע. לעומת זאת, היקשרות וכעס - הרצון לשלוט יתר על המידה בתוצאות - הם מכשולים לאושר. שמחה, אמר הדלאי לאמה, היא לא יותר מלהיות מודע ל'פוטנציאל הנפלא שמתבזבז' ו'לחוש את האפשרות'.

לחיות חיים מלאי חמלה - חמלה מובילה לאושר. הדרך לטפח חמלה מולדת היא לפתח מודעות לשינוי הדרגתי, מרגע לרגע. הטבע המשתנה הזה של המציאות הוא האמת של ארעיות שעליה הדלאי לאמה ממליץ לנו לעשות מדיטציה. 'חמלה מובילה לנפש רגועה', אמר הדלאי לאמה לקהל, בעוד 'כעס הורס נפש רגועה'. חמלה המתבטאת בנוכחות נפש רגועה פותחת את הדלת לאושר.

הדלאי לאמה השתמש בדוגמה של חייו שלו כדי לתת לכולנו תקווה לשלנו. הוא אמר שלמרות שהוכר בגיל שנתיים כדלאי לאמה בהתגלמותו, הוא לא באמת התעניין בלימודים או בתרגול עד שהיה בן 14 או 15. הוא אמר שרק כשהיה בשנות ה-20 וה-30 לחייו הייתה לו 'איזושהי ניסיון להרגיש את היעדר קיום עצמאי'. בשנות ה-40 לחייו, לאחר מספר שנים של מדיטציה ולימוד, הדלאי לאמה אמר שאיכשהו הרעיונות הללו הפכו לו 'קרובים, אינטימיים ומוכרים'.

מכיוון שהכל נתון לשינויים, אמר, אולי הדרך האיטית שלו תוכל לעודד את כולנו שאפשר להתגבר על כל דבר בעזרת תרגול, גם אם זה עשוי להיות מאוחר יותר. 'משהו שנראה בלתי אפשרי להשיג ב-100 שנים יכול להתקרב אליך מאוד', אמר. 'אלטרואיזם אינסופי נראה פעם קשה ורחוק מאוד', אבל בהתבסס על חוקי סיבה ותוצאה והעובדה שהחיים 'משתנים, משתנים, משתנים' כל הזמן, הדלאי לאמה גילה את החמלה כלפי עצמו ואחרים. בעצם יוצר אושר.

'אם אתה רוצה שאחרים יהיו מאושרים', ידוע שהדלאי לאמה אומר, 'תרגל חמלה. אם אתה רוצה להיות מאושר, תרגל חמלה״.

כל עוד היום נראה, הוא נגמר במהירות הבזק. הדלאי לאמה קם והשתחווה לקהל. השתחוינו לאחור. הוא הניח בעדינות צעיפים טקסיים לבנים סביב צווארם ​​של המדענים שהשתתפו באירוע של היום. הוא השתחווה עמוקות לכל אחד מהם, ידיהם שלובות זו בזו, נוגעות במצח במצח. הוא הודה להם על המחקר האחרון והחדשני שלהם על חמלה: איתור מיקומה במוח, גילוי התכונות הכימיות שלה ותיחום הקשר הביולוגי שלה לאושר.

עדיין משתחווה, הדלאי לאמה אמר לחוקרים, 'אתם הגורו שלי'.

זה הופיע לראשונה ב מגזין אמבסדור , דטרויט, מישיגן