שלום אמא! היי אבא! הנה אני, התינוק שלך. זה שציפית לבוא אליו כבר חודשים. רק שזה אולי לא מה שחשבת שזה יהיה. אני בוכה כל הזמן, אתה לא יודע מה אני רוצה ואתה לא יודע מה לעשות איתי. הנה כמה חדשות: גם אני לא יודע מה אני רוצה או מה לעשות איתי. הנה כמה מהדברים החשובים ביותר ששנינו צריכים ללמוד אחד על השני ואיך לגרום לכולנו להיות מאושרים.

מציאת אוכל

אחרי שביליתי חודשים בתוך הרחם והנוחות של הרחם של אמא, אני נזרק לעולם החדש והאמיץ הזה. אני לא בטוח מה לעשות עם עצמי, או אפילו מה אני באמת. הכל כל כך מוזר ואני מתחיל לזעוק. איפה אני? עֶזרָה!. פתאום אני מרגיש שמשהו מחזיק אותי. אני מרגיש את העור החם שלך ואת ההדפיקה המתמדת שנראית לי כל כך מוכרת. בכי מתחיל להתפוגג כשאני מרגיש נחמה מחיבוקך. אני מריח משהו מפתה, קולוסטרום, ואני מתחיל להשתרש אליו. הריח המענג הזה מזכיר לי שאני רעב והייתי רוצה לאכול, אבל חבל הטבור שהיה מחובר אליי כל החודשים האלה כבר לא עושה את עבודתו. אני מרגישה את הפטמה של אמא נלחצת על שפתי ואני מתחילה לפתוח את הפה. בהתחלה אני מגושם ואני מגשש, לא בטוח מה אני עושה. אבל יש משהו אינסטינקטיבי בתנועות שלי ואני מרגיש שזה דרך הפעולה הנכונה. אמא עוזרת להדריך אותי ועד מהרה אני נצמדת לפטמה שלה. מממ, הצוף המתוק! לטעם הנוזל בדיוק כמו מה ששתיתי ברחם כל החודשים האלה. אני מרגיש נחמה מיידית בהיכרות ועכשיו אני בשלום.פִּרסוּם

עור לעור

המגע שלך מנחם אותי. לא רק שזה מנחם, אלא שהמגע בין עור לעור עוזר לי להתפתח על ידי גירוי ייצור הורמוני הגדילה והעיכול שלי. התחושה של העור החם שלך וקול הקול שלך גורמים לי להרגיש בטוחה ובטוחה. אל תפסיק להתכרבל, בבקשה! אני שומע את הקולות שלך וזה גורם לי להפסיק לבכות מכיוון שהם אותם קולות ששמעתי לאורך הרחם של אמא. אני מקשיב לך מדבר, את הטון בקול שלך, את השינוי בגובה ובטיה. אני מתחיל ללמוד את ההבדלים בין הקולות שלך. הקול של אמא נשמע שונה מזה של אבא. אני מרגיש את הדחף לפקוח את העיניים לראות על מה כל המהומה. אני מתקשה לפתוח את עיניי כדי שאוכל לראות את הפרצופים התואמים את הצלילים המתוקים האלה, אבל העפעפיים שלי כל כך כבדים. אני מרגיש עייף. אני פולט פיהוק גדול ונרדם מיד.

שינה ובוכה

אין לי תחושת זמן, ימים ולילות הם מחשבה מופשטת. אני מתעורר כשאני זקוק למשהו; כשאני מרגיש רעב וכשאני מרגיש אי נוחות. כשאני מתעורר אני מרגיש את סביבתי. האם אני במקום אחר? האם אמא או אבא קרובים? פלטתי בכי גבוה, אות למישהו שיבוא לעזור לי. כשאני בוכה אני משחרר קורטיזול, הורמון לחץ שמגביר את קצב הלב והטמפרטורה שלי. אם אני בוכה מספיק אני יכול להתחיל להתחמם ואני מתחיל לחבוט בידיים וברגליים מסביב. רק שאני לא יודע שאלה הידיים והרגליים שלי. הם רק אובייקטים זרים המחוברים אליי שלא נראה לי שהם יכולים לשלוט בהם. אופס, פשוט הכתי את עצמי בפרצוף. אוי, זה כואב! אני בוכה חזק יותר. פתאום אמא מופיעה. אני שומע את קולה הרך והמנחם. אני לא יודע מה היא אומרת אבל זה נשמע נחמד. היא מרימה אותי ומכניסה אותי לזרועותיה. אני מריח משהו מתוק ואני רוצה לטעום, אני מסובב את ראשי לכיוון המקום בו נמצא האוכל. אמא מנסה להאכיל אותי ואני רוצה לאכול, אבל אני מוסחת. אני מתחיל להילחם בזה, יש משהו אחר שזקוק לתשומת ליבך. אני מרגיש רטוב ומגורה. החיתול שלי מלא וספוג. בבקשה לטפל בזה קודם, אמא!פִּרסוּם

החליפו לי את החיתול!

נראה שאמא קיבלה את הרמז מיד והיא קוראת. רגע אחר כך אבא מופיע. הוא מרים אותי בזרועותיו ואני זועק יותר חזק בהתחלה. אהבתי להיות בזרועותיה של אמא, הן היו כל כך חמות. אבא מתחיל לשנות אותי. התהליך כולו אינו מהנה בכלל. קר לי וננעצים עליי. אני בוכה חזק יותר ואני מרגישה שאבא גם לא נהנה. אני מרגיש שהרטיבות נעלמת ומונחת עלי חיתול רך ויבש. הבגדים שלי חוזרים ואבא אוסף אותי. אני מפסיק לבכות. אני מרגיש שוב בנוח והחיבוק של אבא לא כל כך רע. הוא מעלה אותי ואנחנו פתאום פנים מול פנים. הוא מסתכל לי בעיניים ואני מנסה להתרכז בשלו אבל קשה לראות. החזון שלי לא כל כך ברור - בערך 20/300. אולי תשווה את זה להתבוננות בעולם דרך בקבוק זכוכית. הוא מתחיל להוציא אותי קצת יותר רחוק - בערך מטר מהפנים שלו. זה הרבה יותר טוב. אני עדיין לא יכול לראות טוב מאוד אבל זה קצת יותר ברור במרחק הזה.

אושר מוחלט

אחרי כמה רגעים, אני זוכר שאני רעב ואני מתחיל לבכות שוב. החיוך של אבא נעלם. אני מתחיל להתעופף ולהשתרש לאוכל. אבא מסר אותי באי רצון לאמא והיא מתחילה להאכיל אותי. אני שוב מרוצה כשאני שוקעת לזרועותיה של אמא ומוצצת בטירוף לאוכל. אני רוצה לומר לאבא לא לקחת את זה באופן אישי. אני אוהב אותו באותה מידה אבל אני גם רעב באותה מידה. רק אני לא יכול להגיד לו, לפחות עדיין לא.פִּרסוּם

להיות הרוק שלי, להיות המודל לחיקוי שלי

במהלך החודשים והשנים הקרובות אני אצמח ואגדל. אני אלמד משהו חדש כל יום וזה ידהים אותך. אני אפתיע את עצמי, ארגיש מתוסכל אבל אמשיך להתמיד ולדחוף את עצמי. אבל אני לא יכול לעשות את זה לבד, אני צריך אותך. אני צריך שתתמוך בי ותראה לי את הדרך. אני כל כך קטן וחדש בעולם הזה אני לא יודע מה אני עושה. אנא סבלני איתי ותן לי את אהבתך ללא תנאי. זה כל מה שאני צריך ממך, אמא ואבא.

אשראי תמונות מוצג: קייטי טגטמאייר דרך flickr.com פִּרסוּם