לאחרונה היה ירי המוני נוסף. זה היה בבית ספר בניוטאון, קונטיקט. רק שבוע קודם לכן היה ירי המוני דומה בעצרת פוליטית בקנדה, ועוד, רק שישה שבועות קודם לכן, בבית קולנוע בקולורדו. שמעתי כתב ברדיו אומר שהיורה בניוטאון היה 'חולה נפש' כפי שקורה לעתים קרובות כל כך עם המטורפים האלה.' הניחוש שלי הוא שהמסקנה הזו הידהדה באלף תחנות אחרות באלף שווקים אחרים ברחבי העולם.

הבעיה שיש לי עם ההערכות הגלויות האלה - כל כך באופנה היום - היא שהן מתעלמות כמעט לחלוטין הן מהמקור והן מההיקף של ההרס האנושי. יש הרבה תמיהות לגבי המונח הזה 'חולה נפש', בדיוק כמו שיש הרבה תמיהות לגבי הביטויים 'אקדח בודד', 'רוצח מטורף' ו'עושה רשע'. מה שבטוח, ההרג ההמוני כמו אלה שתוארו לעיל גובר לאחרונה, ובאכפתיות גוברת. אבל האם זה באמת כל כך מדויק לצמצם אפיזודות כאלה לתוצר של תודעה לא מאוזנת מבחינה כימית, או פגישה פסיכיאטרית שהוחמצה (20 דקות), או הזמינות המורחבת של רובים?

העובדה היא שהרס המונית היא בעיה עולמית ולא מוגבלת רק לחייהם של מעטים נואשים. העלייה במסעות הרג, הזמינות של רובים, חוסר האיזון הכימי של המוח והשימוש המשתולל - כמו גם שימוש לרעה - בתרופות הם רק תסמינים לבעיה רחבה הרבה יותר שלעיתים רחוקות, אם בכלל, מטופלת בכלי התקשורת, וכן זו הבעיה של פסיכולוגית קיטוב. קיטוב פסיכולוגי הוא העלאת נקודת מבט אחת להדרה מוחלטת של נקודות מבט מתחרות והוא חודר לאוכלוסיית הפושעים שלנו, לקהילות הדתיות והעסקיות שלנו ולמוסדות הממשלתיים והצבאיים שלנו. מי מקוטב יותר - החמוש הבודד שמטיל אימה על קניון, או המדינאי המהולל שממציא מלחמה בפזיזות? מי מוגזם יותר, עובד הדואר הזועם והמנוכר, או הבנקאי המנופח להפליא שמתפשר על מיליארדי נכסי המשקיעים שלו? מי יותר משוגע, המכורה מסתובבת ברחובות לתיקון הבא שלה, או איל התעשייה מזהם ומתפרק כרצונו? עדיין לא מצאתי מדען מוח, פסיכיאטר או פסיכולוג שיכול לאבחן באופן דיפרנציאלי את האוכלוסיות הללו - או תרופה שתשכך את המחלות המגוונות הללו.

עם זאת, מה שגיליתי הוא שמחלות אלו ועוד רבות אחרות של המצב האנושי קשורות בבעיה שכיחה ומתעלמת ממנה. בעיה זו מלווה אותנו משחר הציוויליזציה, והיא משפיעה על כל רמה של היחסים שלנו עם העולם. הבעיה של תחושת חוסר המשמעות (הקשורה לרוב לטראומה), היא שמובילה לקיטוב, שמוביל לעתים קרובות מדי להרס.

ב המוח המקוטב: למה זה הורג אותנו ומה אנחנו יכולים לעשות בקשר לזה (University Professors Press, 2013), אני מפרט את מהות בעיית חוסר המשמעות, את ההיסטוריה של השלכותיה ואת החלופות החיוניות העומדות לרשותה כדי לתקן אותה. בזמן המוח המקוטב אינו מניפסט אוטופי ואינו טוען לפתרון אולטימטיבי, אולם הוא מציע את נקודת התצפית שלי כפסיכולוגית עומק. בתפקיד זה, טיפלתי לחיים מקוטבים רבים, כולל שלי, והייתי עדה לשינוי מדהים.

זו, אם כן, ההצעה שלי: גישה מעמיקה להבנה של חיים שבורים, ורוח חדשה, שאוב משורשים עתיקים, כדי לעזור לחיים להחלים.

מידע נוסף על המוח המקוטב זמין ב kirkjschneider.com