בסדר, אז הכותרת הזו כנראה קצת מטעה. אבל כמה מכם חשבו, 'באמת? גדול! רשום אותי!' עשיתי וכתבתי את זה. לאחרונה, ההצלחה עלתה בראשי. לא כל כך המגוון אני-הולך-להכין-עשיר-מהיר, אלא מהסוג-איך-אני-להרגיש-הכי-מושלם-בחיים-אני-מוביל. כאם חד הורית, בניית פרקטיקה פרטית בפסיכותרפיה (במהלך מיתון לאומי, לא פחות, כאשר הטיפול נתפס בדרך כלל כמותרות), החששות הפיננסיים הם, במקרה הטוב, מרחפים בעורף, והגרוע מכל- מקרה, צורח באוזני. זה מצב שאני בטוח שרבים מכם יכולים להתייחס אליו.

עם זאת, לאחר שחוויתי את החלק ההוגן שלי במצוקות, לאחר שעשיתי אולי יותר מהחלק ההוגן שלי בטעויות, אני כעת בנקודה שבה הצלחה משמעותה עבורי משהו הרבה יותר מביטחון כלכלי פשוט (אם כי בשום פנים ואופן לא הייתי מגיעה האף שלי לברכה כזו). אני רוצה להבין לגמרי ממה אני הכי מתלהב ולהשקיע חלק הגון מזמני בעיסוק בזה. זה משהו שבאמת חשבתי עליו ברצינות מאז חג המולד האחרון.

ישבתי בחלק האחורי של הכנסייה שבה אבי הוא כומר, והקשבתי לחבר היפה שלי, כריס, שר. עכשיו, אם אי פעם היה לך המזל לשמוע את האישה הזאת שרה, אתה יודע איזו חוויה רוחנית זו יכולה להיות. אני לא זוכר את השיר, אבל אני זוכר שהתרגשתי עד דמעות. ואז עלתה בי מחשבה, 'מה אם כריס לעולם לא תחלוק את המתנה שלה?' כאילו, היא הייתה משותקת מפחד במה או הקשיבה לקול קטן בראש שאמר לה שהיא לא מספיק טובה לשיר מול כנסייה שלמה. כולנו היינו מפספסים ברכה מדהימה.

שירה היא אחת המתנות שנתן לה אלוהים והיא כיבדה זאת בכך ששיתפה אותה. ואז הבנתי שלכולנו יש מתנות שניתנו על ידי אלוהים, תשוקות טבעיות שמחברים אותנו לאני האמיתי שלנו, חלק מהזהות המרכזית שלנו, אבל הייתי מעז לומר שרוב טוב מאיתנו אף פעם לא מבין מה זה או בוחר לחלוק את זה עם העולם. והעולם עני יותר בגלל זה.

לעומת זאת, מה אם כולנו ניקח קצת זמן (בסדר, כנראה יותר מא קטן זמן) להתבוננות פנימית והרשינו לעצמנו לחלום על התשוקה ההיא שמתרגשת עמוק בפנים מדי פעם? ואז, מה אם באמת עשינו משהו בנידון? פעלו על זה בדרך כלשהי - גדולה או קטנה - כדי לחלוק אותה עם אחרים? הניחוש שלי הוא שעולם מלא באנשים המגלים את התשוקות שלהם ומשתפים אותם זה עם זה יהיה מהפכני.

ובגלל שאתה כבר אוהב את הדבר הזה, אתה לא באמת צריך לנסות - הוא זורם ממך באופן טבעי. אני גם יודע שפועל בהתאם לאני האמיתי שלך ממצב אותך להצליח - להגיע למקום שבו חלקי הפאזל מתחילים ליפול למקומם. אז, בדרך זו, אתה באמת יכול להצליח בלי באמת לנסות. אתגר את עצמך ללכת במורד השביל הזה ולהיות פתוח לאהוב את המקום שבו אתה מגיע.