העולם כולו חש בהשפעה של הדיווחים האחרונים על התאבדות. שיעור ההתאבדויות בצבא ארה'ב הגיע השנה לאחד ביום, כלומר יותר כוחות אמריקאים מתו בהתאבדות מאשר בקרב באפגניסטן. מחקר בבריטניה שפורסם בתחילת החודש הראה כי 1,000 מקרי התאבדות קשורים לעלייה באבטלה ולמיתון בבריטניה, בעוד ששיעור ההתאבדויות ביוון הוכפל על פי הדיווחים בתקופה של משבר כלכלי. עם החודש הלאומי למניעת התאבדויות שמתחיל בספטמבר הקרוב, זה הזמן להעלות את המודעות.

התאבדות היא לא רק משהו שאנחנו שומעים עליו בכותרות. זה משהו שמשפיע על כולנו ברמה האישית. כמעט אחד מכל חמישה אנשים הושפע באופן אישי מהתאבדות. אתה אף פעם לא יודע מתי מישהו שאכפת לך ממנו עלול להיות בסיכון. לכן, חשוב לאין ערוך להשיג הבנה טובה יותר של מה שקורה במוחו של מישהו שמתאבד, כדי שנוכל לעזור להם לנצח במאבקם נגד התפיסות המעוותות שמובילות אותם לעבר מעשה ההרס העצמי האולטימטיבי הזה.

נקיטת גישה של 'כל הידיים על הסיפון' למניעת התאבדות יכולה באמת להציל חיים. לדעת אתסימני אזהרה להתאבדותוהמשימות עוזר שיכולות למנוע התאבדותמצייד אותנו בכלים רבי עוצמה לסיוע לאלו הנמצאים בסיכון. זה צריך לתת לנו תקווה לדעת שאנשים מתאבדים הם אמביוולנטיים. התאבדות קיימת על רצף ואינה נושא שחור-לבן. לאחרונה השתתפתי במצגת של פסיכולוג ומומחה להתאבדות ד'ר דיוויד ג'ובס , כאשר הוא קיבל פרס הישג בקריירה. הרצאתו התמקדה במחקרים חדשים בנוגע לאמביוולנטיות בהתאבדות. ד'ר ג'ובס החל את המצגת שלו בהצגת תמונה מרגשת על המסך הגדול של גבר שעומד בצורה מסוכנת בצד גשר. למרות שרגליו היו סנטימטרים בלבד מהחלקה מהמדף, זרועותיו וידיו של האיש נאחזו בחוזקה במעקה, נצמדות לחיים היקרים. אפילו כשהוא עמד על סף קפיצה, האחיזה שלו הראתה את הרצון והכוח של אדם שאיפשהו בפנים ידע שהוא אמביוולנטי לגבי לקחת את חייו.

הדוגמה הזו הזכירה לי את החבר שלי קווין היינס , שזכיתי להכיר כשעשיתי את הסרט התיעודי' הבנה ומניעת התאבדות .' קווין היה בן 19 כשקפץ מגשר שער הזהב של סן פרנסיסקו. הוא היה אחד מ-28 האנשים היחידים בהיסטוריה ששרדו את הקפיצה ההיא, וכמו כל 28 חבריו השורדים, קווין התחרט על החלטתו ברגע שהוא זינק מהגשר. בראיון לסרט שלנו, קווין סיפר, 'בשבריר השניה שפגעתי בצניחה חופשית, לא רציתי למות. מה בדיוק עשיתי? הקולות נעלמו. הייתי ממש שם, מול המוות האולטימטיבי...אמרתי אלוהים, בבקשה תן לי לחיות'.

כאשר אדם נמצא במצב אובדני, הוא אינו פועל לטובתו; הם מופנים נגד עצמם. הם פועלים במצב דמוי טראנס, שבו הם מקשיבים להנחיות של אויב אכזר ומופנם, מה שרופא הפסיכולוג של אבי כינה 'אנטי-עצמי' או 'קול פנימי ביקורתי.' לכולנו יש 'אנטי-עצמי', צד הרס עצמי שאומר לנו שאנחנו חסרי ערך, לא ראויים, או אפילו שאנחנו לא צריכים להתקיים. יצרנו את האנטי-עצמי הזה מתוך חוויות חיים מוקדמות שליליות, אירועים כואבים או טראומטיים ועמדות הרסניות שהופנו כלפינו שהפנמנו. ה'אנטי-עצמי' הזה יכול להניע אותנו להיות ביקורתיים עצמיים, שנאה עצמית, או במקרה הגרוע ביותר, הרס עצמי. עם זאת, לכל אחד מאיתנו יש גם 'עצמי אמיתי', חלק בנו שהוא מכוון מטרה, מאשר חיים, שרוצה שנשגשג בחיינו. הקרב בין העצמי שלנו לבין האנטי-עצמי שלנו הוא אחד שכולנו צריכים להתמודד איתו כשזה מגיע לחיות את חיינו במלואם ולהיות מי שיש לנו את הפוטנציאל להיות. עבור אדם מתאבד, קרב זה יכול להיות ההבדל בין חיים או מוות.

במצגת של ד'ר ג'ובס הוא תיאר את המחקר שלו, שבו גילה שיש שלוש קבוצות של חולים אובדניים המשתנים במידה שבה הם רוצים לסיים את חייהם. מה שמצא ד'ר ג'ובס הוא שאפילו עבור אנשים שהיו בסיכון הגבוה ביותר ונפלו בקצה הקיצוני של קשת ההתאבדות, היו סימנים עדינים של אמביוולנטיות במעשיהם. גם הנתונים של ד'ר ג'ובס וגם המחקר שערכנו באגודת גלנדון תומכים בכך שהתאבדות קיימת על רצף. לא משנה היכן הם נופלים על הרצף הזה, יש תקווה שאנשים יוכלו לצאת ממצב אובדני, מצב שהוכח ככזה, ברוב המקרים, חולף וניתן לטיפול. כאשר פונים לאנשים אובדניים, כאשר הם למדו דרכים להיות עמידים ברגעים אפלים, לעמוד מול האנטי-עצמי שלהם ולהתחבר מחדש לאני האמיתי שלהם, ניתן להציל חיים.

כשאנחנו הולכים לעזור לאדם מתאבד, אנחנו תמיד רוצים להתחבר לחלק שלו שרוצה לחיות ולא לעשות כלום כדי לתמוך בחלק שרוצה למות. עלינו להסתכל על כל התנהגות או פעילויות שעזרו להם להרגיש טוב יותר בעבר ולעודד אותם לעסוק בהם כאשר הם מתחילים לעלות מחשבות אובדניות. חשוב לעזור לאנשים האלה לזכור את הדברים שמאירים אותם, את תחומי העניין שעדיין יש להם ולעסוק בפעילויות האלה, גם כשהקול הפנימי הביקורתי שלהם משכנע אותם לעשות אחרת.

עלינו גם לעשות מאמץ לכוון אנשים מתאבדים לעבר העתיד. אנחנו יכולים לעזור להם ליצור משמעות מתוך מצוקה. לדוגמה, לאחר ששרד באופן מדהים שיטה קטלנית כמעט בוודאות של ניסיון התאבדות, קווין הצליח להתחבר מחדש לרצון שלו לחיות ולמצוא מטרה בעזרה לאחרים. קווין הוא תומך בבריאות הנפש ומבלה את זמנו בחינוך אנשים ובדיבור על מניעת התאבדויות. הוא מצא משמעות והגשמה בחייו שלו.

בדיוק כפי שקווין הבין שהוא פועל תחת השפעת ה'אנטי-עצמי' שלו כשעשה את הניסיון שלו, אנשים בסיכון יכולים לזהות שכאשר הם מרגישים אובדניים, גם הם רואים את העולם דרך מסנן שלילי ומעוות. אנחנו יכולים גם לחשוב על האמביוולנטיות שלנו ביחס לחיינו, ולמרות שזה לא כל כך רציני, זה יכול לעזור לנו לחוש חמלה על המאבק שאדם זה מתמודד איתו. שאלה שחשוב לשאול אותם היא איך הגעת להרגיש כך.

על ידי הקדשת זמן והוכחה שאכפת לנו ושהם לא לבד, נוכל לעזור לאנשים להרגיש מחוברים. שני מצבים שיכולים להוביל להתאבדות כרוכים באדם שמרגיש שהוא נטל ושהוא מנותק ובודד. אנחנו יכולים לעזור למישהו בצורה עצומה רק על ידי כך שנדע שהוא חשוב לנו ושהוא לא לבד. כפי שאמר עמית שלי, הפסיכולוג ד'ר שלדון סולומון: כל אדם צריך להרגיש שהוא 'תורם משמעותי לעולם משמעותי'. וזו האמת. כולנו חשובים למישהו, גם כאשר מבקר פנימי משכנע אותנו אחרת. לכולנו יש את היכולת ליצור משמעות ולנהל חיים עשירים. זו אפשרות שמתריסה נגד לאום, מעמד ותרבות. כולנו יכולים לעבור תקופות אפלות; אנחנו יכולים לבחור בחיים, ואנחנו יכולים לצאת חזקים יותר תוך כדי.