אולי אין בעולם מחשבה כואבת יותר מזו של 'אף אחד לא אוהב אותי'. זו הרגשה שקל להתמכר ולהתעכב עליה, יציאה איומה להתקפה עצמית ברגעים נמוכים שבהם אנו מרגישים מבודדים, מדוכאים, חרדים או חסרי ביטחון. לתחושה הזו אין כמעט כל קשר למציאות ואין שום מטרה מלבד לפצוע אותנו עמוקות ולהפנות אותנו נגד עצמנו וכל מה שיהיו מטרותינו. ועדיין, המחשבה המדויקת הזו נפוצה ביותר לאנשים ביישנים ומוחצנים כאחד.

כשרופאה פסיכולוגית ערכה מחקר באמצעות סולם שמדד את מחשבות ההרס העצמי של הפרט, היא גילתה שהמחשבה הביקורתית הנפוצה ביותר שיש לאנשים כלפי עצמם היא שהם לא כמו אנשים אחרים. בני אדם הם מין חברתי, ובכל זאת, כל אחד מאיתנו מרגיש, ברמה מסוימת, כאילו אנחנו פשוט לא מתאימים לכולם.

מחקר שנערך לאחרונה בבריטניה על מיליוני אנשים מצא שאחד מכל עשרה אנשים לא הרגיש שיש לו חבר קרוב, בעוד שאחד מכל חמישה מעולם לא או לעתים רחוקות הרגיש אהוב. אז למרות שאנו עשויים להרגיש בודדים במחשבה 'אף אחד לא אוהב אותי', למעשה יש לנו את זה במשותף עם מספר מדהים של אנשים בעולם. יתרה מכך, מה שרובנו שחשים את תחושת הבידוד הזו גם לא מצליחים להבין הוא שהסיבה מאחוריה. הדרך שבה אנו תופסים את עצמנו כמנודים, דחויים, לא אוהבים או מודחקים, קשורה הרבה פחות לנסיבות החיצוניות שלנו ולכל מה שקשור למבקר פנימי של כולנו.

מהו 'הקול הפנימי הביקורתי' שלנו?

'הקול הפנימי הקריטי' הזה קיים בכולנו, ומזכיר לנו כל הזמן שאנחנו לא מספיק טובים ולא מגיע לנו מה שאנחנו רוצים. בספר שלה כן בבקשה הקומיקאית איימי פוהלר תיארה את האויב הפנימי הזה כ'קול שד'. היא כתבה, 'השד המאוד סבלני והנחוש הזה מופיע בחדר השינה שלך יום אחד ומסרב לעזוב. אתה בן שש או שתים עשרה או חמש עשרה ואתה מסתכל במראה ואתה שומע קול כל כך נורא ומתכוון שהוא עוצר לך את הנשימה. זה אומר לך שאתה שמן ומכוער ולא מגיע לך אהבה. והחלק המפחיד הוא שהשד הוא הקול שלך'.

הקול הפנימי הביקורתי נוטה להיות חזק ומרושע יותר אצל חלקנו מאשר אצל אחרים, והוא נוטה להדביק אותנו פחות או יותר בנקודות שונות בחיינו. ובכל זאת, דבר אחד בטוח. כל עוד אנחנו מקשיבים למבקר המסוכן הזה שמעוות את המציאות שלנו, אנחנו לא באמת יכולים לסמוך על התפיסות שלנו לגבי מה אחרים חושבים עלינו.

רוב הסיכויים, זה ה'קול' ההרסני הזה שאנחנו שומעים בכל פעם שאנחנו אומרים לעצמנו, 'אף אחד לא אוהב אותי'. זה גם הקול הזה שמנחה אותנו להימנע ממצבים שבהם נכיר אנשים. זה סוגר אותנו במצבים חברתיים, גורם לנו לעצבנות, אז אנחנו לא מתנהגים כמו עצמנו. זה מבלבל אותנו עם הזרם הבלתי פוסק של תצפיות מבישות עצמיות ועצות מגבילות את עצמנו, מותיר אותנו חרדים וחנוקים. בתורו, זה מכופף אותנו מהצורה באופן כזה שיוצר נבואה שמגשימה את עצמה.

ברגע שנאבד את הביטחון או את תחושת העצמי שלנו, לא נתנהג עוד כמו עצמנו. אנו עשויים אפילו להשיג את התוצאה שהקול הפנימי הביקורתי שלנו הזהיר אותנו מפניה, מרגישים מבודדים או מתקשים להתחבר לאחרים. 'תשתוק', הקול נובח. 'אתה תביך רק את עצמך! אתה לא רואה כמה טיפש אתה נשמע? אף אחד לא רוצה אותך בסביבה. אתה לא מוסיף כלום. פשוט תהיה לבד! תפסיק לנסות. אף אחד לא אוהב אותך!'

כמובן, הקול הפנימי הביקורתי לא נחווה כקול ממשי שמדבר אלינו. זה יכול להיות חלק מאוד תת מודע וחלק מתהליך החשיבה שלנו, מה שמקשה על הזיהוי. לפעמים הוא פועל כמו פילטר עדין ומוצל שדרכו אנו תופסים את העולם. כשמישהו לא יוצר איתנו קשר עין, הוא אומר, 'רואים? הוא לא אוהב אותך. הוא יכול להגיד שמשהו לא בסדר איתך'. כשחברה לא שולחת לנו הודעה מיידית, היא אומרת, 'מעניין מה היא חושבת. אולי היא כועסת עליך. משאירים אותך בחוץ.'

עד שהקול הפנימי הביקורתי בונה את המקרה של למה אנחנו כל כך מפסידים או שלאף אחד לא אכפת מאיתנו, איבדנו קשר עם המציאות, ואנחנו מתקדמים בעיוורון ומאמינים לכל מחשבה שלילית על עצמנו שהקול הזה אמר לנו . אנחנו כל כך ממהרים לפנק את הטענות שלו שאנחנו טועים בהן כנקודת המבט האמיתית שלנו. בגלל זה, זה יכול להיות מאוד קשה לשים לב שהקול הזה חלחל פנימה ועוד יותר קשה לקלף את האימון הסדיסט שלו מהתפיסות האמיתיות שלנו. הדרך הטובה ביותר להתחיל להילחם בקול הפנימי הביקורתי היא, אם כן, לעשות שני דברים: לזהות מתי הוא פועל ולהבין מאיפה לכל הרוחות הוא מגיע.

מאיפה ה'קול' ש'אף אחד לא אוהב אותי'?

הקול הפנימי הביקורתי מתחיל להתעצב בשלב מוקדם בחיינו. זה בנוי מכל גישות שליליות פוגעות שנחשפנו אליהן בילדות, במיוחד מצד מטפלים משמעותיים. אם הורה חשב עלינו כעצלנים, חסרי אונים או כמי שעושה צרות, למשל, אנו נוטים לשלב עמדות אלו כלפי עצמנו ברמה לא מודעת לאורך חיינו. אנחנו גם נוטים להיות מושפעים מההרגשה של ההורים שלנו כלפי עצמם, אם הם הרגישו מביכים מבחינה חברתית או שהיו להם הערכה עצמית נמוכה , אנו לוקחים על עצמנו כמה מהתפיסות הביקורתיות העצמיות שלהם כשלנו. תוסיפו לזה את החוויות החברתיות הרבות האחרות שחווינו בהן הרגשנו מודחים, בושה או דחויים (מורה שהשפילה אותנו מול הכיתה שלנו, בריון בבית הספר שהפיל אותנו על בסיס יומיומי), ונוכל להתחיל לראות איך המבקר הפנימי שלנו התעצב.

התמודדות עם בידוד ובדידות

הקול הפנימי הביקורתי משפיע מאוד על תחושות בידוד, בדידות וחרדה חברתית, נושא שתוכלו ללמוד עליו יותר כאן . כפי שנאמר במאמר שלה' דרך לצאת מהבדידות ,'  'מועיל להכיר בכך שבדידות היא מאוד מצב נפשי, ולמרבה הצער, המוח הזה, למעשה, משקר לנו.' להיות לבד זה לא בהכרח הנושא; זה המסנן של ראיית עצמנו כיחידים שיש לערער עליו. אנשים שמרגישים בודדים נוטים לראות את העולם אחרת. ישנם אפילו הבדלים מבניים וביוכימיים מסוימים במוח הבודד. חלק מההשפעות הפסיכולוגיות של תחושת בדידות כוללות התמקדות בהדרה במקום בהכלה. במילים אחרות, ייתכן שיש לנו הרבה יותר סיכוי לשים לב בפעם האחת שמישהו לא מזמין אותנו לצאת לעומת חמש הפעמים שעשה זאת. השפעה נוספת היא ביישנות. אנו עשויים להתנהג ביישניים עם אחרים, ולהקשות על חילופי דברים ברורים או רגועים שיובילו לתוצאה חברתית חיובית.

לבסוף, בדידות יכולה למעשה להוביל לזיכרון שגוי. לכן, כשאנחנו חושבים לאחור על היום שלנו, אנחנו עלולים לעוות דברים שאנשים אמרו לנו או איך התרחשו אינטראקציות בדרכים שינציחו את התפיסה של עצמנו כמבודדים.

כפי שניסח זאת חוקר הבדידות ד'ר ג'ון ט. קצ'יופו: 'אנשים בודדים נוטים יותר לפרש את עולמם כמאיים, להחזיק בציפיות שליליות יותר, ולפרש ולהגיב להתנהגות חברתית מעורפלת בצורה שלילית יותר מרתיעה, ובכך לאשש את התנהגותם. מבנה העולם כמאיים ומעבר לשליטתם.' שוב, זה יוצר נבואה שמגשימה את עצמה. אם נתחיל לראות את העולם כמאיים או לא מקבל אותנו, יש סיכוי גבוה יותר שנפעל בדרכים שדוחפות או מרחקות אחרים. לכן, שוב, כדי לאתגר את הבדידות שלנו, עלינו לאתגר את המסנן השלילי שדרכו אנו רואים את עצמנו ואת העולם הסובב אותנו. עלינו לקחת על עצמנו את הקול הפנימי הביקורתי שלנו.

התגברות על הקול הפנימי הביקורתי

ברגע שנקבל את זה שאנחנו מגיעים למבקר הפנימי הזה בכנות, נוכל להתחיל להפריד אותו מנקודת המבט האמיתית שלנו. אנו יכולים להבחין בזמנים שהוא מחלחל פנימה ומתעסק בפילטר שדרכו אנו רואים את עצמנו ואת העולם סביבנו. לאחר מכן נוכל לזהות כיצד הפעולות שלנו מושפעות מתהליך החשיבה ההרסני הזה. איך בעצם המבקר הפנימי שלי משנה את ההתנהגות שלי?

ישנם חמישה צעדים חשובים להתגברות על המבקר הפנימי הזה. שלבים אלה כוללים שיטה שפותחה על ידי פסיכולוג ומחבר של לכבוש את הקול הפנימי הקריטי שלך רופא המכונה טיפול קולי. אם מישהו חווה תחושות של דיכאון, חרדה, בדידות או בידוד חברתי, זה יכול להיות מועיל ביותר לפנות לטיפול. זה יכול לעזור להם למיין מאיפה נובעות רגשות הבושה העצמית שלהם וכיצד לאתגר אותם. לעבור את השלבים של טיפול קולי עם מטפל מיומן יכול להיות בעל יתרונות משמעותיים. ישנם גם תרגילים שאנו יכולים לתרגל בעצמנו שיכולים לעזור לנו לאתגר את הקול הפנימי הביקורתי שלנו.